מאמרים

אנשים רבים מרגישים מבולבלים לעיתים כאשר הם ניגשים לרופאי שיניים שונים ומקבלים מהם חוות דעת והצעות שונות לטיפול.

ראשית עלי להבהיר שרפואה בכלל ורפואת שיניים בפרט אינן מדע מדוייק. בכל בעייה ניתן למצוא יותר מפתרון אחד לטיפול, בין אם מדובר על אותו רופא שמציע מספר חלופות לטיפול ובין אם מדובר ברופאים שונים שמציעים טיפולים שונים על סמך הידע והנסיון שצברו במהלך הקריירה המקצועית שלהם. לפיכך המושג חוות דעת שנייה, "SECOND OPINION" הופך להיות מקובל יותר ויותר.

ישנם מספר גורמים לשוני בין ההמלצות של רופאים שונים: קראו עוד

אנשים רבים מרגישים מבולבלים לעיתים כאשר הם ניגשים לרופאי שיניים שונים ומקבלים מהם חוות דעת והצעות שונות לטיפול.

ראשית עלי להבהיר שרפואה בכלל ורפואת שיניים בפרט אינן מדע מדוייק. בכל בעייה ניתן למצוא יותר מפתרון אחד לטיפול, בין אם מדובר על אותו רופא שמציע מספר חלופות לטיפול ובין אם מדובר ברופאים שונים שמציעים טיפולים שונים על סמך הידע והנסיון שצברו במהלך הקריירה המקצועית שלהם. לפיכך המושג חוות דעת שנייה, "SECOND OPINION" הופך להיות מקובל יותר ויותר.

ישנם מספר גורמים לשוני בין ההמלצות של רופאים שונים:

ידע ואבחנה נכונה. הגורם הראשון הוא מידת הידע והעדכון המקצועי של הרופא, ובעקבות זאת קביעת האבחנה. אבחנה נכונה היא השלב החשוב ביותר בטיפול השיניים שכן ללא אבחנה נכונה גם הטיפולים הטובים ביותר יכשלו.

גורם שהופך להיות משמעותי יותר ויותר בעולם הרפואה הוא מה שנקרא רפואה או רפואת שיניים מבוססת עובדות- "EVIDENCE BASED DENTISTRY". ישנם טיפולים רבים למצבים שונים שמבוססים על מוסכמות הקיימות במקצוע או על הגיון של הרופא המטפל, אך אין להם כל ביסוס ממחקר מדעי אמיתי. למשל, לאורך שנים רבות חשבו ששיני בינה לוחצות על השיניים האחרות, דוחפות אותן קדימה וגורמות להצטופפות השיניים הקדמיות. בעקבות תאוריה זו רופאי שיניים המליצו בצורה סיטונאית על עקירת שיני בינה. מכיוון שאין לתאוריה כל ביסוס מדעי, ומכיוון שבעקירת שיני בינה יש גם סיבוכים וסיכונים, הגישה היום היא לעקור שן בינה רק כאשר יש סיבה ישירה וברורה לכך.

דוגמה נוספת היא הנוהג שהיה מקובל במשך שנים רבות לתת טיפול אנטיביוטי מונע לפני טיפול שיניים לאנשים עם רשרוש בלב או עם בעיות במסתמי הלב, כדי למנוע התפתחות דלקת פנים לב זיהומית. לאחרונה החליטו ארגוני רופאי הלב באנגליה, ארה"ב ובעקבותיהם גם בישראל לשנות את הנוהג, בין היתר מכיוון שאין כל הוכחה שהדבר עוזר. על הרופא לכן להיות מעודכן במחקרים חדשים כדי שלא להמשיך ולהשתמש בטיפולים שכבר אין להם מקום.

שיקול דעת. משקל רב יש לשיקול הדעת של הרופא. דוגמה אחת היא כאשר מאבחנים שבשן קיים נגע עששתי ("חור"). כאשר מדובר למשל בפה של נער/ה בגיל העשרה ובפיו מוקדי עששת וסתימות נוספים, בהחלט מומלץ לסלק את מוקד העששת ולשחזר את השן. כאשר, לעומת זאת, מדובר במבוגר/ת ללא מוקדי עששת נוספים, במקרים מסויימים עדיף להמליץ על טיפול מונע ולא לסלק את מוקד העששת.

גישה. יכול להיות הבדל בגישה של הרופא, האם להחמיר ולא לקחת סיכונים ולטפל בכל בעייה קטנה שרואים, או שבמקרים מסויימים ניתן להעריך שלא תהיה החמרה וניתן לעקוב אחרי המקרה ללא התערבות מיידית. הדבר מוכר ולגיטימי. למשל, לעיתים מוצאים בצילום רנטגן שגרתי עדות לתהליך דלקתי כרוני מתחת לשן שעברה בעבר טיפול שורש וכתר. במקרה שלתהליך הדלקתי אין ביטוי קליני, במקרים מסויימים ניתן להשאיר את המצב ללא טיפול ולבצע מעקב תקופתי, תוך ידיעה שהדלקת עלולה להתלקח בזמן מסויים ולהפוך לדלקת חריפה. רופא שגישתו היא שלא לקחת סיכונים, אפילו הם מחושבים, ימליץ לטפל במוקד הדלקת באופן מיידי.

נסיון ואמינות. חשיבות רבה יש לנסיון של הרופא. רופא עם נסיון רב ראה לאורך שנות עבודתו הרבה מקרים שלפי הספר נראים חמורים ומחייבים התערבות רדיקלית מיידית, אך בהמשך התברר שגם ללא טיפול, או על ידי טיפול שמרני יותר, המצב נשאר יציב והמתרפא ממשיך לתפקד בצורה תקינה לחלוטין וללא פתולוגיה. רופא כזה יחפז פחות להמליץ על טיפולים רדיקליים.

והחשוב יותר, רופא בעל ענווה ואתיקה, יוכל לבדוק לפני שהוא מציע טיפול, האם בכלל הטיפול הכרחי, ובמקרה שיש צורך להחליף טיפול קודם, באיזו מידה הטיפול שהוא מציע יהיה יותר טוב מהטיפול הקודם ומה הסיכויים על ידי כך לשפר את המצב.

לאדם המבולבל אני מציע לשאול את הרופא הרבה שאלות, לקבל הרבה תשובות, להבין את היתרונות והחסרונות של כל טיפול שמוצע לו, סיכויים וסיכונים, לקבל המלצות על רופאים מקרובים ומכרים, ולאחר כל זאת לנסות ולהגיע להחלטה הנכונה.

הפחד מטיפול שיניים הינו תופעה ידועה ונפוצה, הגורמת לכך שלמעלה מ30% מהאוכלוסיה נמנעת מלטפל בשיניה בצורה שגרתית. רבות נכתב ונאמר על הגורמים לכך אך לא נעסוק בהם כאן.

הורים רבים הפוחדים מטיפול שיניים מעבירים פחד זה לילדיהם, במודע או שלא במודע. ילדים עשויים לקלוט תחושות שליליות גם מחברים או בני משפחה אחרים.
להלן מספר עצות שימושיות, על קצה המזלג, כיצד למנוע את העברת הפחד לילדים.

לא צריך הכנה בבית
ראשית, יש להבין כי טיפול שיניים איננו בהכרח חוויה שלילית. תאמינו או לא, ישנם ילדים ומבוגרים רבים מאד עבורם ... קראו עוד

הפחד מטיפול שיניים הינו תופעה ידועה ונפוצה, הגורמת לכך שלמעלה מ30% מהאוכלוסיה נמנעת מלטפל בשיניה בצורה שגרתית. רבות נכתב ונאמר על הגורמים לכך אך לא נעסוק בהם כאן.

הורים רבים הפוחדים מטיפול שיניים מעבירים פחד זה לילדיהם, במודע או שלא במודע. ילדים עשויים לקלוט תחושות שליליות גם מחברים או בני משפחה אחרים.
להלן מספר עצות שימושיות, על קצה המזלג, כיצד למנוע את העברת הפחד לילדים.

לא צריך הכנה בבית
ראשית, יש להבין כי טיפול שיניים איננו בהכרח חוויה שלילית. תאמינו או לא, ישנם ילדים ומבוגרים רבים מאד עבורם טיפול שיניים הוא טיפול שגרתי לחלוטין ואיננו כרוך בתחושות שליליות כלשהן כולל כאב. לא נדיר לראות ילדים הבאים בשמחה לטיפול שיניים ומצפים גם לפגישה הבאה. העובדה שאתם סובלים מפחד, כאב או תחושות שליליות אחרות איננה אומרת שכל אחד אחר מרגיש אותו דבר. לכן אין לגרום לילד, במודע או שלא במודע, ציפייה לחוויה שלילית ו/או כואבת.
כדאי להימנע מיותר מידי הכנות לקראת הטיפול. לא כדאי לחזור ולומר לילד "אל תפחד, זה לא כואב" כי אם קודם הוא לא העלה בדעתו אפשרות לתחושות כאלה, עכשיו הוא יכול לומר לעצמו – "רגע, אולי יש לי ממה לפחד!". זכרו, הפחד והכאב אינם מחייבי המציאות ולא כדאי לעורר אותם אצל ילד שבא "טבולה רסה – לוח חלק".

לא לספר חוויות שליליות
מאד מומלץ שלא לשתף את הילד בתחושות שליליות שלכם מטיפולי שיניים אותם אתם עוברים בהווה או שעברתם בעבר. אין להתלונן בנוכחות הילד על כאבים, ייאוש תסכול וכדומה בהקשר של טיפולי שיניים אותם אתם עוברים.
אל תאמרו לילד- "תטפל בשיניים כדי שלא תצטרך לעבור מה שאני עברתי". דברים אלה מעוררים אצל הילד תחושות של איום, חרדות וחששות.

ההורה שפוחד פחות הולך עם הילד
עדיף שהורה שאיננו פוחד או פוחד פחות מטיפול שיניים ילווה את הילד לטיפול. הורה שפוחד מעביר לילד בשפת הגוף או באופן מילולי את רגשותיו גם אם אינו מודע לכך.

הזריקה - המושג המפחיד ביותר בעיני הילדים
לא כדאי להרחיב את הדיבור על הזריקה ועל כך שהיא לא כואבת ושיש רק דקירה קטנה ולא נוראה. אצל רופא שיש לו גישה טובה לילדים המילים המאיימות "זריקה" ו"דקירה" מוחלפות במילים לא מאיימות, ותאמינו או לא,בדרך כלל הילד מקבל זריקת הרדמה בלי שהוא יודע מכך. מומלץ שלא לומר לילד "הטיפול קצת כואב אבל אפשר להתגבר" או " כואב אבל אין ברירה-צריך שיניים בריאות, צריך שתוכל לישון בלילה בלי כאבים" וכדומה. זכרו, האמינו ותיווכחו, שטיפול נכון אינו כואב אף פעם.

מה כן? כדאי למצוא רופא שיש לו גישה טובה לילדים המעודכן בטכניקות התנהגותיות ותרופתיות המתאימות לטיפול כזה. יש לנקוט בגישה ובטרמינולוגיה חיוביות, "הולכים לטפל בשיניים כדי שהן יהיו יפות ובריאות". יש לפעול בשיטה של חיזוק ותמיכה בילד, אך לא על דרך השלילה. בצורה כזאת יש סיכוי גדול יותר שילדכם יהיה "אדיש" לחוויה של טיפול שיניים.

מזה שנים רבות היה מקובל לתת טיפול אנטיביוטי לפני טיפול שיניים למניעת התפתחות דלקת פנים לב זיהומית לאנשים בסיכון לפתח את המחלה. דלקת פנים לב זיהומית היא מחלה קשה והיה חשש שדימום ברקמות הפה במהלך טיפול שיניים יאפשר לחידקים מהפה להגיע דרך כלי הדם שנפתחו לזרם הדם ומשם למסתמי הלב, ולגרום למחלה. יעילות הטיפול לא הוכחה מעולם במחקר מדעי מסודר שכן מכיוון שזה נחשב הטיפול הנכון, מבחינה אתית לא ניתן היה לבדוק קבוצת בקורת שלא תקבל טיפול מונע.

בתקופה האחרונה חל שינוי בכל ענפי הרפואה עם הדרישה ל"רפואה המבוססת על עדויות"  קראו עוד

מזה שנים רבות היה מקובל לתת טיפול אנטיביוטי לפני טיפול שיניים למניעת התפתחות דלקת פנים לב זיהומית לאנשים בסיכון לפתח את המחלה. דלקת פנים לב זיהומית היא מחלה קשה והיה חשש שדימום ברקמות הפה במהלך טיפול שיניים יאפשר לחידקים מהפה להגיע דרך כלי הדם שנפתחו לזרם הדם ומשם למסתמי הלב, ולגרום למחלה. יעילות הטיפול לא הוכחה מעולם במחקר מדעי מסודר שכן מכיוון שזה נחשב הטיפול הנכון, מבחינה אתית לא ניתן היה לבדוק קבוצת בקורת שלא תקבל טיפול מונע.

בתקופה האחרונה חל שינוי בכל ענפי הרפואה עם הדרישה ל"רפואה המבוססת על עדויות" evidence based medicine, וכך התעוררו ספקות גם לגבי הנושא שלנו. ארגוני רופאי הלב האמריקאי והבריטי החליטו להעריך שוב את הנושא ובחנו מספר תובנות שהובילו לגישה החדשה:

1. כאמור לעיל, אין הוכחות מדעיות לצורך בטיפול מונע ולתועלת ממנו.
2. מספר מקרי דלקת פנים לב זיהומית כתוצאה מטיפולי שיניים הוא זעום.
3. כניסת חידקים מהפה לזרם הדם הנובעת מפעילות יומיומית היא הגורם העיקרי ליצירת הזיהום.
4. שמירה על בריאות הפה והשיניים היא אמצעי המניעה החשוב ביותר למניעת דלקת פנים לב זיהומית.
5. יעילות הטיפול האנטיביוטי בהפחתת מספר החידקים כאשר אלה נכנסו לזרם הדם בעקבות טיפול שיניים היא חלקית.
6. יכולת הטיפול האנטיביוטי למנוע את המחלה מוטלת בספק.
7. השימוש באנטיביוטיקה כרוך בתופעות לוואי והתפתחות עמידויות.

לאור כל זאת ההנחיות החדשות מחייבות מתן טיפול אנטיביוטי מונע לפני טיפול שיניים רק במקרים של סיכון גבוה כמו אנשים עם מסתם לב מלאכותי, אנשים שחלו בעבר בדלקת פנים לב זיהומית, ובמקרים מסוימים של מומי לב מולדים.

מקרה נוסף בו המלצנו על טיפול אנטיביוטי מונע לפני טיפול שיניים הוא אצל משותלי מפרקים. גם כאן החשש הוא שחיידקים מהפה יכנסו לתוך זרם הדם ויגרמו לזיהום במפרקים המושתלים. יש היום גישות שונות בין הרופאים האם לתת ולמשך כמה זמן מאז ההשתלה ובכל מקרה יש לקבל הנחיות מהרופא המטפל.

כאמור, הדבר החשוב ביותר למניעת המחלה הוא שמירה קפדנית על היגיינת הפה ובריאות החניכיים.

אין במאמר זה המלצה גורפת להפסיק לקחת אנטיביוטיקה וכל מי שנהג לקבל טיפול אנטיביוטי מונע בעבר צריך להתייעץ עם רופא השיניים ורופא המשפחה/ קרדיולוג על מנת לבדוק אם יש צורך להמשיך בכך.

מטופלים הנוטלים תרופות מקבוצת הביספוספונטים

לאחרונה גובר השימוש בקבוצות תרופות המיועדות לטיפול באוסטיאופורוזיס וכן למקרים מסוימים של סרטן גרורתי. בדרך כלל הטיפול באוסאופורוזיס ניתן דרך הפה ובסרטן גרורתי דרך הוריד.

כאשר מבוצע טיפול כירורגי בחלל הפה כמו עקירה, שתלים וכדומה, קיים סיכון שיווצר נמק באיזור הטיפול והמקום לא יתרפא. סיכון זה בדרך כלל נמוך יותר במקבלי התרופות דרך הפה וגבוה יותר במקבלי התרופה דרך הוריד.

יש להיות ערניים לכך ובמטופלים הנוטלים תרופות מסוגים אלה יש לשקול בקפידה את נחיצות הטיפול, האם יש חלופה אחרת, ובאיזה תזמון לבצע את הטיפול. קראו עוד

מטופלים הנוטלים תרופות מקבוצת הביספוספונטים

לאחרונה גובר השימוש בקבוצות תרופות המיועדות לטיפול באוסטיאופורוזיס וכן למקרים מסוימים של סרטן גרורתי. בדרך כלל הטיפול באוסאופורוזיס ניתן דרך הפה ובסרטן גרורתי דרך הוריד.

כאשר מבוצע טיפול כירורגי בחלל הפה כמו עקירה, שתלים וכדומה, קיים סיכון שיווצר נמק באיזור הטיפול והמקום לא יתרפא. סיכון זה בדרך כלל נמוך יותר במקבלי התרופות דרך הפה וגבוה יותר במקבלי התרופה דרך הוריד.

יש להיות ערניים לכך ובמטופלים הנוטלים תרופות מסוגים אלה יש לשקול בקפידה את נחיצות הטיפול, האם יש חלופה אחרת, ובאיזה תזמון לבצע את הטיפול.

חשוב לדווח לרופא השיניים על כל התרופות שאתם מקבלים, גם תרופות שמקבלים למשל בזריקה פעם בחצי שנה או יותר.

חבלות דנטליות
שכיח לראות במרפאת השיניים ילדים (וגם מבוגרים) שנחבלו בשיניהם כתוצאה מנפילה. החבלות האפשריות הן שבר שן, יציאת שן ממקומה-במלואה או באופן חלקי, דחיקת השן לתוך הלסת או שינוי מקום של השן-חיצונית לקשת השיניים או פנימית להן.
בכל מקרה מומלץ להגיע בהקדם האפשרי למרפאת השיניים. בכל מקרה לאחר הטיפול יש צורך במעקב ארוך טווח אחרי השן שנחבלה שכן גם לאחר זמן רב יכולות להופיע תופעות הקשורות בחבלה.

שכיח מאד לראות שבר חלקי של שיניים קדמיות. אם החלק השבור נמצא אפשר להביא אותו למרפאת השיניים ובמקרים מסוימים אפשר להדביק אותו חזרה למקומו. במקרים אחרים אפשר לשחזר את חומר השן בעזרת חומרים פלסטיים מרוכבים המתאימים לצבע השיניים. לפי עומק השבר מחליטים אם יש צורך לבצע טיפול שורש או טיפול אחר במוך השן.

תופעה שכיחה נוספת היא שהשן במלואה, כולל השורש, יוצאת מתוך הלסת. במקרה זה במרפאת השיניים נחזיר את השן למקומה ונקבע אותה למשך פרק זמן מסוים לשיניים הסמוכות עד שתתייצב. גורם הזמן הוא גורם קריטי וככל שהטיפול מבוצע יותר מהר סיכויי ההצלחה של לאורך זמן משתפרים.

בזמן שעובר עד שמגיעים למרפאת השיניים יש לשטוף את השן במים מכל לכלוך שנדבק אליה. אם מדובר בילד בוגר אפשר להחזיק את השן בפה כך שתישאר לחה מהרוק. לחילופין לשמור אותה בחלב. כל זה מדובר בשיניים קבועות. שיני חלב שיצאו בשלמותן לא מחזירים לתוך הלסת ומחכים לבקיעת השיניים הקבועות בהמשך. גם בשיניים קבועות וגם בשיני חלב יש לוודא בבדיקה קלינית ורנטגנית שהשן יצאה בשלמותה ולא נשארו שאריות שורש בתוך הלסת.

כאשר השן זזה ממקומה רופא השיניים בדרך כלל ינסה להחזיר אותה למקומה בדרכים שונות ולקבע אותה במידת הצורך לשיניים סמוכות עד שתתייצב.